אהבה זה נשיקות וחיבוקים או תשוקה נפלאה כמו באיזה סרט הוליוודי. "אהבה" זה אומר שאנחנו מפתחים בינינו יחסים שבהם אני אוהב את מה שיש באדם מולי. לא הגוף ולא המין, אלא מה שיש בו, מה שהוא בעצמו, האישיות, ההרגלים, היחס. אני אוהב אותו עם כל מה שיש בו, אפילו אם זה שונה ממני.
נכון שאת הילד שלך אתה הכי אוהב בעולם? ואת הילד של השכן? שני הילדים יכולים להיות מתוקים וגם מעצבנים. אולי הילד שלי טיפש ועצלן ויש בו תכונות והרגלים לא נעימים אבל הוא הילד שלי. אפילו מלקרוא מילים כאלה עליו אני מתעצבן. לעומת זאת, הילד של השכן? בלתי נסבל. אבל האמת היא שלשניהם יש מגרעות ומעלות. ההבדל הוא שלילד אחד אני מתייחס כ"שלי" ולילד השני לא. השיוך הזה אלי מאפשר לי לקבל את הכל. בדיוק כמו שאדם מתייחס לעצמו. כמה תכונות לא יפות והרגלים לא נעימים יש בכולנו, אבל מה נעשה? אנחנו חבילה. רובנו, גם אם לא נעים, נחליק על הכל ונקבל את עצמנו, כמו שאנחנו.
אהבה היא לא לאהוב איזו פנטזיה. אהבה היא לראות את האדם השני בדיוק כמו שהוא על כל תכונותיו והרגליו ולקבל אותו בדיוק כמו שהוא. לקחת את כל מה שיש בו ולקבל אותם כ"שלי", כחלק ממני. לאהוב את כל החבילה. בדיוק כמו שאני מקבל את כל החבילה שלי. נכון, אני מאוד מעצבן אבל תכלס, בכללי אני מושלם בדיוק כמו שאני. בכנות, זה מה שאנחנו מרגישים לגבי עצמנו, למרות כל המגרעות שלנו. זו גישה הנכונה לזוגיות ולכל מערכת יחסים קרובה.
לצערנו, אנחנו לא יכולים לשנות אף אחד וגם אין לנו את הזכות. בדיוק כמו שאנחנו לא רוצים שאף אחד ישנה אותנו. כולנו אגואיסטים גדולים והנוסחא היחידה למערכות יחסים עבורנו היא – 'על כל הפשעים תכסה האהבה'.
כשאדם מתחתן, אז "אשתו כגופו", היחס הנכון הוא שהוא מכניס לתוך גופו עוד גוף אחד וצריך להתייחס אליה כמו לעצמו. אני לוקח את כל החבילה שבחרתי כמו שהיא. ההבדלים בין כולנו גדולים מאוד, אבל בדרך הזו אנחנו פותחים פתח שדרכו כל אחד מתקרב לשני, מבין את השני, מוכן לקבל את השני כמו שהוא. כמובן שזה חייב להיות הדדי, כדי שלא יהיה ניצול, אבל כאשר אדם מוותר קצת על האגו שלו ומקבל את השני כמו שהוא, בזה הוא קונה חבר, שותף, בן זוג, ובונה משפחה שיכולה לעמוד בפני כל אתגר.כשאדם אוהב את השני למרות שהוא רואה בו את כל הדברים השליליים, בדיוק כמו שהוא מקבל את שלו – לזה רבותיי קוראים אהבה.