ישנו משל של הרב ברוך שלום אשלג המספר על שני אנשים שהכינו סעודה בשביל הקהל, אחד הכין בשר ודגים ושאר דברים והשני הכין רק תבלינים, מלח וחומץ. התעורר בין השניים ויכוח, כל אחד אמר שהוא יקרא את הקהל אליו, ויתן להם את הסעודה. זה שהבטיח לתת רק תבלינים, כשהוא נותן לאכול את התבלינים, היינו לשתות חומץ ולאכול מלח, וכדומה, מי יכול לאכול? והשני, שנתן בשר, ודגים, ושאר דברים לאכילה, אבל מי יכול לאכול בשר ודגים בלי מלח, וכדומה? והיות שאין האנשים יכולים לאכול לא אצל זה ולא אצל השני, היו מוכרחים לעשות שלום ביניהם, וערבבו את האוכל עם התבלינים, ומשניהם נעשתה סעודה טובה. משל לכך שכל אחד בפני עצמו אין לו שלימות. אבל כשמשתמשים עם תכונותיהם של זה ושל זה, מזה באים לידי שלימות. גם האר"י הקדוש מדבר על שלימות שכזו.
המשל היפה הזה מתאר שיטה להתקשרות בין בני אדם. בין בני זוג, בין חברים לעבודה, וגם בין מתחרים עסקיים או יריבים פוליטיים. כל אחד מאיתנו ייחודי ושונה ממשנהו. די שנתבונן בחיצוניותינו, אך ההבדלים עמוקים ורחבים עוד יותר, בתכונותינו, בשאיפותינו, ביכולות שלנו, בדרך בה אנו תופסים את המציאות. אולם מה לעשות כדי שהשונות לא תביא להפרדה? ועם ההפרדה מחלוקת, שנאה ומלחמה?
ראשית, יש להבין כי כל דבר במציאות נחוץ, יהיה מכוער או שפל בעינינו ככל שיהיה. שום דבר מיותר לא נברא. שנית, נבין כי הדרך היחידה להתקשר ולחיות תוך שמירת קשר יפה וטוב ביננו היא בדרך של השלמה, של יצירת "סעודה משותפת" המחברת בין הבשר והדגים לתבלינים. ככל שרב ועמוק השוני ברור כי המשימה נכבדה יותר. אולם נסיבות הקיום לא מאפשרות יותר חיים על המלח לבדו או על הדג לבדו.
הלימוד המתמיד בחיבור תוך חיבוק ההפכים הוא צו השעה כפי שהסביר גם האר"י. כאשר הקושי הכרוך בחיבור חוסם גמישות ורגש נוכל להשתמש בכלל של "על כל הפשעים תכסה אהבה" – שפירושו: מציאת דרך האמצע, הקו האמצעי – המקום בו נוכל לאהוב את ההפכים ולחבר אותם בתוכנו. ברמה הקיומית – נראה, נשמע, נחוש, ננתח ונמשיך לקלוט ולבחון את ההבדלים. אולם, ברמת האדם, הרוח – נשאף לישבם, להחיות ולחיות כאילו מעליהם, במקום בו איננו שופטים, איננו פוסלים ואיננו מעדיפים אלא אוהבים את המצבים, התכונות, בני האדם- כולם. מכיוון שהמשימה קשה ובאופן טבעי אנו נדחים מהשונה, הדרך היחידה לממש בתוכנו השלמה זו היא מתוך ההכרה בחשיבותה, מתוך הכרה בחשיבות קיומנו המשותף. ההכרה החוזרת והמתחדשת במימוש המטרה היא הדלק שיאפשר לנו כל פעם מחדש להתייגע על מנת להתעלות מעל ההבדלים וליישב אותם. כלפי המטרה המשותפת נבין מה כל אחד יכול להביא לחיבור המשותף ונבין גם מה נצטרך להשאיר לפי שעה בצד מתוך כוונה לאסוף אף חלקים אלו במהרה אל השלם.
אז הנה המלח, הנה הפלפל ואיה הם הדג והבשר לעולה? יחד נלמד לבשל סעודת מלכים, סעודת גמר תיקון משובחת. אין דרך אחרת ואין כבר דרך חזרה.