בין קורונה למלחמה. בין שנאה לאהבה. בין חוסר בטחון לעודף בטחון. מתנדנדת בין תחושות כל כך קוטביות. מה אין קצת גוונים ביניהם? הלב זועק! זועק חזק! המגיפה היחידה שיושבת מעלינו כבר שנים הנה מגפת השנאה ששורה בינינו תמיד, ללא שום הפסקה והפוגה.
קולטת שדווקא בזכות הקורונה, בעל כורחנו אמנם, היינו צריכים להתחיל לחשוב אחד על השני. לעטות מסכות, לשמור מרחק. אמנם מתוך פחד ולא מתוך טוב ליבנו, אבל אולי התחלה של משהו. וכעת התמודדות עם מגפה חדשה/ישנה מלחמה עם בני הדודים שלנו מהגזרה הדרומית. חוזר על עצמו כי מה לעשות, גלגל מסתובב ואם לא פותרים את הסוגייה משורשה סביר להניח שתחזור ותחזור בגדול עוד ועוד פעם.
שנאת חינם, זוהי המגיפה שעלינו לפתור אחת ולתמיד. שנאת החינם הזו נמצאת כאן בינינו! קשה להודות בזה אבל זה המצב שנקלענו אליו ממזמן. שנאת חינם שאוכלת אותנו מבפנים, לאט ובטוח. שנאה שמרחיקה אותנו עוד ועוד קצת. שנאה בינינו שרק בזמנים של משבר כזה או אחר מצליחים במקצת להתעלות מעל להבדלים ולהתחיל לראות אחד את השני, להתחיל לרצות להיזכר בעם ישראל היפה שלא סתם נקרא העם הנבחר ומכיר את המצווה החשובה ביותר בתורה "ואהבת לרעך כמוך" שבאמת מהווה את התרופה לכל! כמו שאומר ערן שיוביץ.
המגיפה היחידה נמצאת כאן בינינו והגיע הזמן להבין שאנחנו עמוק בתוך תקופה שהטבע מנסה לעורר אותנו, לתת לנו להבין שכבר עברנו את כל הגבולות כי אנחנו מתנהגים בצורה הפוכה ממה שנדרש מאיתנו. מפרים לחלוטין את ההרמוניה המושלמת שסובבת אותנו. במקום לגלות את האהבה בינינו אנחנו מגלים את השנאה שהולכת ומתעצמת מיום ליום. דווקא רגעי המשבר שפוקדים אותנו מעוררים אותנו להיות יותר אמפטיים, סובלניים, אוהבים, דואגים אחד כלפי השני. ללא משברים כל אחד ישר בורח חזרה לתוך הבור שחפר לעצמו שכולו מכוסה באהבה עצמית ואגו שהולך ומתפתח לממדים מטורפים.
בואו נתבונן קצת נגיד שהגיע הזמן להתעורר על עצמנו ולהתחיל בגאווה גדולה למלא את תפקידו כהעם הנבחר, לגלות אהבה בקרבנו ואז להאיר אותו בכל העולם כולו. כשזה יתגלה, המגיפות כבר ממזמן לא יהוו שום איום עבורנו.