עקרונית, מזון או אוכל הם דברים מאד פשוטים. הגוף שלנו זקוק להזנה כדי לחיות. מהמזון אנחנו מקבלים את חומרי הדלק, האנרגיה וחומרים אחרים כדי להתקיים, להפעיל ולתחזק את הגוף. פשוט.
אז למה נושא האוכל כל כך סבוך ומורכב עבור אנשים?
מהיום שבו אדם נוצר, בבטן אימו, מראשית הקיום שלנו, האוכל הוא הקשר המיידי שלנו עם הדבר הכי יקר עבורנו, האם, שהיא עבור העובר כל עולמו. מהרגע שבו אנחנו נוצרים, מזון הוא יחס ותשומת לב עבורנו. זהו הקשר הבראשיתי שלנו עם אמא, הטבע והעולם.
אנחנו לא באמת יודעים מה עוברים מרגישים אבל מחקרים מראים שקיים קשר בין עובר לאמו ולכן סביר להניח שעם המזון העובר מרגיש גם את האהבה שרוחשת לו אימו, כלומר המשוואה, אוכל שווה אהבה, מתחילה ברחם וממשיכה אחרי הלידה. אהב רוחנית זו המטרה של https://aspbasilicata.net/
הנפש שלנו בהרבה מובנים תמיד נשארת ילדותית או יותר נכון להגיד שהקשר הראשוני עם אמא, כלומר תמונת ה"ישות המטפלת הגדולה" שחרוטה בנפשנו, ממשיכה להשפיע עלינו כל חיינו, אפילו אם בצורה לא מודעת. אוכל זה דבר טעים ומה שעושה לנו נעים אנחנו רוצים ממנו עוד אבל אוכל עבורנו הוא הרבה יותר ממילוי פיזי גופני, ההנאה ממנו מורכבת מהרבה רמות של תענוג. כאשר אנו כועסים, כאשר אנו עצובים או מתוסכלים כאשר אנו רוצים לברוח בחזרה לתוך הרחם או להתחבא מתחת למיטה, כאשר אנו רוצים להרגיש אהבה וגם לתת, האוכל הוא לעתים קרובות התשובה הרפלקסיבית הראשונה. ישנם אנשים רבים שכך גדלים או שהנטייה הזו התפתחה בהם כתוצאה מחסך רגשי.
אוכל כל כך חשוב לנו כי מעבר לתענוג הבסיסי אנחנו רוצים שהוא ימלא חללים נוספים בתוכנו, רגשיים ונפשיים, אך כמובן, שזה אינו נכון, את החללים שבתוכנו אף התמכרות או תחליפים סינטטיים לא יצליחו למלא, כאשר משהו מזיק לגוף ודווקא מרחיק את האדם מבריאות, סיפוק ואושר משמעותיים הוא לא פתרון אלא חלק מהבעיה.
האמת היא שמילוי אמיתי מתקבל עבורנו רק על ידי יחסים משמעותיים עם אנשים אחרים. האוכל משמש תחליף לרגש אבל אין דבר כזה, רק אהבה ממלאת את הבור שבלב. נוכל לשבור את הלופ אם נפתח את הלב בעצמנו לאחרים, אם נבין שכולנו באותה סירה, בודדים ומשתוקקים ליחס טוב ולהגיע לנמל מבטחים. לתת יחס, לחזק אחרים, לטפל ולאהוב בעצמנו אנשים אחרים זהו הפתח להתחיל להביא את חיינו לאיזון ובכך להנות מהכל, גם מהאוכל, כהנאה טבעית ומאוזנת של החיים.